בקום המדינה, כאשר היו רואים מכונית עוברת ברחוב, היו מסתכלים עליה בפליאה שכן לא היו רגילים לראות מכוניות רבות בדרך כלל. השנים חלפו, ובכל כמה שנים נוספו עוד ועוד מכוניות לכבישים, וכיום, מדי שנה ושנה נוספים לכבישי ישראל מספר עצום של מכוניות. זה מה שיוצר מצב שאם לפני כמה שנים היה די קשה למצוא מקומות חנייה, אז בימים כיום קשה יותר וכמעט אין חניות ברחובות. עקב כך, מקימים חניונים תת קרקעיים לרווחת הנהגים.

פתרון זה של הקמת החניונים הללו מהווה פתרון מעולה לבעיית החניות, אך חסרונם המשמעותי של חניונים אלו הוא שהם אטומים, ומכוניות שנכנסות אל חניונים אלו, משחררות גזים רעילים היוצאים מהמנוע שלהם ומתערבבים באוויר החניון. צריך מכשיר כלשהו שישאב אותם ובכך יפחית את הנזק שעלול להיגרם לבני האדם השוהים במקום זה. לשם כך הומצאו מפוחים תעשייתיים. תפקידם החשוב של מפוחים תעשייתיים הוא לשאוב את העשן והחומרים הרעילים המתנדפים ויוצאים מהאגזוז של המכוניות ובכך למנוע את ריכוזם של החומרים האלו באוויר. ככל שריכוזם של החומרים הרעילים באוויר הוא גבוה יותר, כך גם הנזק הנוצר לאנשים השואפים את החומרים הללו הוא גדול יותר. כאן באה החוזקה של אותם מפוחים תעשייתיים, שכן הם שואבים את כל המזהמים השוהים ברחבי החניון ומסננים אותם. כך במקום שיהיה אוויר מזוהם, מפוחים תעשייתיים שמותקנים במקום מסננים את האוויר ומחליפים אותו באוויר חדש, וכך חוסכים סוגים שונים של מחלות ונזקים שעלולים להיגרם לאנשים השוהים באותו מקום.

אם כי בעבר אותם חניונים תת קרקעיים היו המצאה חדשה, לא היינו נוהגים לצאת מהרכב ולנשום אוויר נקי. האוויר באותם חניונים חדשים היה מזוהם, זה למה היה צריך את אותם מפוחים תעשייתיים שינקו את האוויר. ההמצאה של אז הלכה והשתכללה עד היום, שכן ניתן למצוא מפוחים תעשייתיים רבים ברחבי חניונים תת קרקעיים וכן אותם מפוחים תעשייתיים הם משוכללים הרבה יותר מאותם מפוחים תעשייתיים שהיו שוררים בחניונים בתקופה קדומה יותר. כך אפשר להיות יותר בטוחים כאשר נושמים את האוויר שנמצא באותם חניונים, והכל בזכות אותם מפוחים תעשייתיים.